Thursday, March 01, 2018

Toras Purim 5758: Hegeh and Bigsan, Roshei Perokim

Against, b'kitzur nimratz.

Before he met Esther the watchman on the women's house was הגא with an aleph.

After meeting Esther he became הגי with a yud - evidently indicative of a his'alus.

But we know that the yud taken from Sarai complained until it was affixed to the beginning of Yehoshua.

So where did the aleph from Hegeh go?

It went to Bigsan.

In the beginning of the Megillah he is plain בגתן.

When the story is read to Achashveirosh he is בגתנא.

But why...?

Toras Purim 5778: Es Amalek V'Es Amo Rahsei Perakim

 מכילתא פרשת עמלק פרשה א

ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו. רבי יהושע אומר ירד וחתך ראשי גבורין שעמו עומדים בשורות המלחמה. רבי אלעזר אומר בא לשון נוטריקון ויחל וישבר. את עמלק כשמעו. את אלו אשתו ובניו. עמו אלו חיילות שעמו. וכשהוא אומר את אלו חיילים שעם בניו

לפי חרב. רבי יהושע אומר לא נוולם אלא דנם ברחמים. רבי אליעזר אומר לפי חרב למה נאמר למדנו שהמלחמה הזאת לא היתה אלא על פי הגבורה. אחרים אומרים נתקיים עליהם המקרא הזה יחזקאל ל"ה לכן חי אני נאם ה' אלהים כי לדם אעשך ודם יראת אם לא דם שנאת ודם ירדפך

Wow! Amalek was alive at the time of the war at the end of Beshalach!

Even if we don't take the Mechilta literally, it means there is a bechinah of Amalek, a bechinah of his wife and his children, a bechinah  of his armies and a bechinah of his children's armies, each of which is its own level of tumah.

This requires more time and analysis, and it's only an hour until the Seudah, so perhaps for next year...

But, for now, they could only weaken Amalek, not destroy him nor those who accompanied him? Why? Because it was lefi charev - one peh. It is only when cherev pipiyos b'yadam (Tehillim 149) that romemus Kel b'gronam can achieve la'asos nekamah ba'goyim tocheichah ba'le'umim. Which is why Ehud made sure to take a cherev pipiyos to kill Eglon. See Brachos 5a.

ישמע חכם ויוסיף לקח!

Wednesday, February 28, 2018

Toras Purim 5778 part 3: Shatnez (with some Marei Mekomos)

An astute commenter directed me to Rabbi Akiva Males article at:

on the Rema, Orach Chaim 696:8:

 ... and regarding the customs of people wearing masks on Purim, as well as a man wearing a woman’s garments, and a woman a man’s garment – there is no prohibition in the matter since their intentions are for mere rejoicing. This is also true regarding the wearing of garments containing Rabbinically prohibited mixtures of wool and linen. There are some authorities who forbid this, but the practice is according to the first theory. Similarly, people who snatch items from one another while rejoicing do not transgress the prohibition of “Thou shall not steal.” This is what has become the custom – providing that one does nothing which has been deemed improper according to the community’s leaders.

Lefi devarenu, the reason for the minhag is clear. Rabbi Males makes a similar point u'baruch she'kivanti. There is, however, not so much overlap between our discourses as you may think. ;-) Check it out!

A previous spin on botz v'argaman:

All my Toras Purim up to and including 5776:

Toras Purim 5777 is in several posts beginning with:

Toras Purim 5778 part 2: Shatnez (with some Marei Mekomos)

It is now time for us to explain why shatnez is prominent at the beginning of Creation. For this, we turn to the Chida zt'l (see the mareh makom below). In the passage below he explains how through the cheit Adam himself became a variation of an animal that is pesulei ha'mukdashim. One is not allowed to use such an animal to plow, because it is considered in and of itself kilyaim, as if it is an impure and a pure animal fused together. This is NOT Kabbalah. This is a halacha in the Rambam!

Man, continues the Chida, is also made up of a pure aspect - the neshamah (or, I would say, in a slight variation, the yetzer ha'tov) and the impure aspect - the guf (or, the yetzer ho'ra).

Before the cheit, Adam was not pesulei ha'mukdashim. It is only after the blemish of sin that he entered that state. But subsequent to the cheit, the intrinsic contradiction became inherent in the human condition.

At this point, we enter the realm in which tzaddik yesod olam (gimatriya=shatnez). A tzaddik, as is well known, is a person who struggles to either subjugate (אתכפיא) or sublimate (אתהפכא) the yetzer ho'ra to the yetzer ha'tov; the guf to the neshamah.

As the Ben Ish Chai teaches us in the Ben Yehoyada (see the mareh makom below), wool is chesed and linen is gevurah. Had Kayin submitted to Hevel, the world would have returned to its tikkun. But, alas, that did not happen, so kilayim must remain forbidden (see the mareh makom from the Shach Al HaTorah below).

There are only two cases in which shatnez may be worn: In the case of tzitzis, in which the din of the techeles is enveloped by the chesed of the lavan; and in the case of bigdei kehunah, as Kohanim are the bechinah of chesed to envelop din (these are well known bechinos, so I have not gone to the trouble of appending marei mekomos). Or, put simply, with v'ahavata es Hashem Elokecha one can attain to bechol levavecha - b'shnei yitzarecha.

The highest form of linen is botz; the highest form of wool is argaman. When the Creation reaches its apex, the tikkun of their combination will occur - the Yom Havayah HaGadol V'HaNora (the gimatriya of butz v'argaman).

Although the Rema we saw in part one learns differently, lefi devareinu we can understand very well why at the beginning of the Megillah the wool and linen are separate strands, chavlei butz v'argaman. The seudah of Achashverosh was a strange mixture of debauchery with glatt kosher food and kosher l'mehadrin wine! This may even be seen as a form of kil'ei ha'kerem, in which the hano'oh is forbidden!

Only after Mordechai Ha'Tzaddik (tzaddik yesod olam) brings the Jew to achdus through teshuvah, can the butz v'argaman become a tachrich - a wrapping comprised of both - much like the avnet of the Kohen was of the same materials wrapped around his heart (which is why most sources say the avnet  was 32 amos long, k'minyan lev).

How do we fulfill the tikkun of kilayim? Chagigah 9b:

א"ל בר הי הי להלל מאי דכתיב (מלאכי ג, יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו אשר לא עבדו א"ל עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד א"ל ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו א"ל אין צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזא חד עשר .פרסי בתרי זוזי

Most medakdekim understand kilayim  as two kelehs (prisons). The two species are imprisoned from one another. The gimatriya of kilayim is 101. Ben Hei Hei tells us that the realm of 101 is whole different level than that of 100. The realm of 100 can even be described as lo avado! It is only when one goes above and beyond, that one enters a whole new realm, that shatnez can be worn - by a tzaddik - to fuse the chesed and din.

Which is why the 101st pasuk in the Megillah is the one in which Achashverosh tells Haman to speedily take the levush and don Mordechai with it.

Perhaps there is another link between Ben Hei Hei and shatnez? Ben Hei Hei also said, at the end of the fifth chapter of Avos, Lefum tzaara agra. The Rambam writes:

שמונה פרקים פ"ו

וכאשר חקרנו אחר דברי החכמים בזה הענין, מצאנו להם, שהמתאווה לעבירות ומשתוקק להן - יותר טוב ויותר שלם מאשר לא יתאווה להן ולא יצטער בהנחתן. עד שאמרו, שכל מה שיהיה האדם יותר טוב ויותר שלם - יהיו תשוקתו לעבירות וצערו בהנחתן יותר חזקים, והביאו בזה מעשיות, ואמרו: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לא די בזה, אלא שאמרו כי שכר המושל בנפשו גדול כפי שעור צערו במושלו בנפשו, ואמרו: "לפום צערא אגרא". ויתר על כן, שהם ציוו שיהיה האדם מושל בנפשו, והזהירו מלומר: אני בטבעי איני מתאווה לזאת העבירה, ואפילו לא אסרתה התורה, והוא אומרם: "רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לבוא על הערוה, אלא אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי".

Or maybe not... :-)

But, אם תזכה תבין why Esther חוט של חסד משוך עליה... And why the difference between Haman (and HaMelech) in gimatriya (95) and kilayim (101) is six - the ואו of רחמים.

תן לחכם ויחכם עוד!
(there's a short part 3)

A previous spin on botz v'argaman:

All my Toras Purim up to and including 5776:

Toras Purim 5777 is in several posts beginning with:

ספר ראש דוד - פרשת תצא

ודרך רמז אפשר לפרש בפסוקי הסדר, ולהסמיך תוכחות מוסר מלכים, לגבר אשר הלך חשכים, לתת לו מהלכים, בפרשת דרכים, כי ישראל נבוכים, לקרוע כל המסכים, ויתאוו תאוה להרחיק הצפוני איש תככים, על כן אמרתי הסייף והספר ירדו כרוכים, נאמנים כל פקודיו סמוכים, וכה תואר סדרן של כתובים, כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך, כי יפול הנופל ממנו, לא תזרע כרמך כלאים, פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו, גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. ובטרם אקרב לבארם דרך רמז, אציגה נא עמך מה שכתב הרמב"ם סוף פרק ט' דכלאים וזה לשונו, בהמת פסולי מוקדשין אף על פי שהיא גוף אחד עשאה הכתוב כשני גופין, מפני שהיתה קדש, ונעשית כקדש וכחול מעורבין זו בזו, ונמצאת בהמה זו כבהמה טמאה עם טהורה המעורבין כאחד, הרי הוא אומר ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה', מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין, לפיכך החורש בשור פסולי המוקדשין או המרביע הרי זה לוקה משום כלאים, ואיסור זה מדברי קבלה, עד כאן לשונו. ומדין זה יש ללמוד מוסר גדול לאדם, שהרי שור פסולי המוקדשין אף שהוא גוף אחד, נעשה כקדש וחול מעורבין, וכאילו הם שני גופין, בהמה טמאה עם טהורה, ומזה ידון החוטא דהגם דיש בידו תורה ומצות, עשה קדש חול בחטאתו, וחול וקדש מעורבין הטמא והטהור יחדיו, והוא כשור פסולי המוקדשין, שהוא לבדו הוא כלאים:
ומתוך זה נבא לבאר מאמרם ז"ל בפסחים דף קי"ח ע"א, אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שאמר הקב"ה לאדם הראשון קוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות, אמר לפניו ריבונו של עולם אני וחמורי נאכל באבוס אחד, כיון שאמר לו בזעת אפך תאכל לחם נתקררה דעתו. ואפשר כי הנה כשם דבשור פסולי המוקדשין לבדו אסור לחרוש וכיוצא, כאילו עושה בשור וחמור, סבר אדם הראשון כי כן בחטאתו נעשה גופו כשני גופות טמא וטהור, ואסור לעשות מלאכה מפני שעושה מלאכה בכלאים, דומה לשור פסולי המוקדשין, שהוא לבדו אסור לחרוש כחורש בכלאים, וכשאמר לו הקב"ה וקוץ ודרדר תצמיח לך, סבר שאסור הוא לעבוד באדמה, מפני שהוא כלאים, אלא שהארץ מעצמה היא תצמיח לו קוץ ודרדר, ושם במקומם יאכלם, שלא יוכל לעשות מלאכה בידיו וגופו, שהוא כלאים, ועל זה זלגו עיניו דמעות, כי צרה שמה, שהאדם יהיה אסור במלאכה, שגופו הוא טמא וטהור מסיבת עונו והוא כלאים, וזהו שאמר אני וחמורי נאכל באבוס אחד, שמוכרח דשם במקום הקוצים שם נאכל, דלא אפשר לעשות אני מלאכה, שאני כלאים, ונקט חמורי, שהוא אסור לחרוש בו והשור משום כלאים, ודרך השור להחרישה, ואם כן החמור אסור לעשות מלאכה משום כלאים עם השור, וגם אני כמוהו, וזו רעה חולה אם היה אדם אסור במלאכה משום כלאים, ולזה היטב חרה לו וזלגו עיניו דמעות, וכשאמר לו בזעת אפך תאכל לחם, דמוכח שהוא מותר לעשות כל מלאכה, מיד נתקררה דעתו, כי גברו רחמיו יתברך, והדין הוא שאדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך ולהנהיג, ואם כן אף שאדם הוא עצמו כלאים, מותר לאדם עם כולן לחרוש וכו', ומכל שכן לרשע, דאף שגופו כלאים, הוי אדם ובהמה טמאה, ומותר לאדם לעשות מלאכה עם כולן, וזה מצד חסדיו יתברך שהתיר לאדם לעשות מלאכה עם כל חי ובהמה, כדי שהרשע יהיה מותר במלאכה כמדובר. וזה ירמוז הכתוב צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה', הכונה צדקתך גדולה כהררי אל, שהוא מדת חסד, וזהו כהררי אל, כהררי חסדים, הלא עין רואה משפטיך תהום רבה, דיניך עמוקים מאד, דשור פסולי המוקדשים גוף אחד ויחשב כשני גופות, בהמה טמאה עם בהמה טהורה, והוא לבדו אסור משום כלאים, וזהו עומק הדין, וכפי זה הרשע, חלק החול שחילל אבריו ונפסל בקדש נעשה כבהמה טמאה, והטוב שבו כאדם, ונעשה גוף הרשע כאילו הוא אדם ובהמה טמאה, והיה ראוי שלא תקבלנו בתשובה, כי השחית צלם אלהים ונעשה בהמה טמאה, ועם כל זה אדם ובהמה תושיע ה', כלומר זה שנעשה אדם ובהמה במעלו אשר מעל, תושיע ה' ותקבלנו בתשובה. וזה אפשר כונת הכתוב אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו, הכונה אדם ביקר, שיש בו נשמה טהורה, ולא יבין, שהוא חוטא, נמשל כבהמות, כשתי בהמות, שנדמו לשנים ואינם אלא אחת, והוא שור פסולי המוקדשין, שגוף אחד הוא והוא חשוב כשתי בהמות, טמאה עם טהורה, ולשתי בהמות מדמינן והיא אחת, וזהו שנאמר כבהמות נדמו, כשתי בהמות הדומות שתים והיא אחת, והיא כלאים כאילו היתה שתי בהמות, וכן האדם נמשל לזה, כי הוא גוף אחד וחשוב כאילו הוא אדם ובהמה טמאה:

ספר בניהו בן יהוידע על שבת דף יא/א
ועוד נראה לי בס"ד כי הנעורת היא של פשתן וידוע שהפשתן הוא גבורה והצמר חסד וכנזכר בזוהר תזריע דף נ"א ועיין מקדש מלך יעיין שם, ולכן האש שהוא גבורה נאחז תכף בפשתן כי הוא מן במינו, אבל בצמר שהוא חסד אינו.

שפתי כהן על ויקרא פרק יט פסוק יט
ומפני שהנולדים בעולם ראשונה היו כלאים שהם קין והבל, קין מסיטרא דמסאבותא והבל מסיטרא דדכיו, על כן נאסר לנו הכלאים שאין לחברם כי אין חיבורם עולה יפה, כי קרבן קין היה מזרע פשתן כמו שאמר בזוהר (פרשה זו פ"ז.) זה לשונו קרבנא דקין פשתן הוה, ומנאן ידיע מסופי תיבות קרבן קו"ף רי"ש בי"ת נו"ן, סופי תיבות פשתן, קרבנא דהבל הוה צמר לאו דא כדא ולאו דא כדא, רזא דמלה קין כלאים הוה ערבוביא דלא איצטריך סיטרא אחרא דלאו זינא דאדם וחוה וקרבניה מההוא סיטרא קא אתי, הבל מזינא דאדם וחוה, ובמעהא דחוה אתחברו אלין תרין סיטרין ובגין דאתחברו כחדא לא אתיא מינייהו תועלתא לעלמא ואתאבידו, ומאן דאחזי גרמיה בעובדא דחיבורא דא אתער עליה אינון סיטרין כחדא ויכיל לאתזקא ושארי עליה רוח אחרא דלא איצטריך, ועל דא כתיב (ויקרא ו', ג') ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ובאבנט בד וגו'. ואמאי איקרי בד יחידאי דלא בעי לחברא להאי פשתים באחרא. כתיב (משלי ל"א, י"ג) דרשה צמר ופשתים מהו דרשה דבעיא ודריש על צמר ופשתים מאן דמחבר לון כחדא וכו', תו דרשה צמר ופשתים למעבד נוקמא למאן דמחבר לון כחדא, ובגין דא ובגד כלאים לא יעלה עליך לא יעלה עליך רוחא אחרא לשלטאה בך עד כאן:

Friday, February 23, 2018

Toras Purim 5778 part 1: Shatnez (with some Marei Mekomos)

Shatnez plays a critical role in the Megillah. The Megillah (1:6) begins with chavlei butz v'argaman - ropes of fine linen and purple wool - and ends (8:15)with shatnez - tachrich butz v'argaman.

 ספר מחיר יין לרמ"א ז"ל - אסתר פרק א
ומה נפלא אמר אחוז בחבלי בוץ וארגמן, כי מראה בהשיג טבעי הנמצא תו יוכל לעמוד על סוד הכלאים והשעטנז שהוא אחוז בחבלי בוץ וארגמן, (דברים כב, יא) צמר ופשתים יחדי

Shatnez figures at the dawn of Creation, as in gimatriya  it equals v'tzadik yesod olam (Mishlei 10:25). Of course, that was spoiled by the fight of Kayin (linen) and Hevel (wool). It also figures at the end of time, as Yom Havayah HaGadol V'HaNora (Malachi 3:23) is in gimatriya butz v'argaman.

Perhaps - perhaps! - it is also significant that Mordechai Binyamin are also the gimatriya of Shatnez?

Why at the beginning of the Megillah are they ropes (chavlei) and at the end a wrapper (tachrich)?

ספר מחיר יין לרמ"א ז"ל - אסתר פרק ח
 ותכריך בוץ וארגמן, הוא שלימות המדות. וראה מה נפלא באמרו תכריך בוץ וארגמן, ולא אמר אחוז בחבלי בוץ וארגמן, כמו שאמר ריש המגילה (א, ח), כי ידוע שמרדכי הצדיק לא היה לבוש כלאים ושעטנז, שיהא בוץ וארגמן אחוזים זו בזו, רק תכריך, ואינו שעטנז בלא קשירה, והוא מורה על מעלות המדות הנתלים בשכל המעשה, ובזה היתה העיר שושן צהלה ושמחה, כי צדיק יסוד עולם שהיה בעיר שושן, ומעכשיו אין לה להתיירא שיחזירה לתוהו ובוהו

And why is argaman in gimatriya 294, exactly three times butz, 98?

In the seforim ha'kedoshim we find butz v'argaman as either chochmah-binah, or netzach-hod or ruach-nefesh.

ספר פרי צדיק פרשת ויגש - אות ז
וזהו שנאמר ותכריך בוץ וארגמן. והוא על פי מה שאמרו(מדרש רבה שלח פ' טז וש"מ) על הכתרים דמתן תורה אחד חוגרו זיינו ואחד נותן עטרה בראשו. והיינו דכתר נעשה היה חגורה שהוא נגד תפילין של יד. והב' כתרים הם כנגד חכמה ובינה. וזהו עטרת כנגד חכמה ותכריך כנגד בינה. תכריך חגורה כענין חוגרו זיינו. וחשב שנים תכריך בוץ וארגמן על דרך מה שנאמר, כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם שבחיבור חכמה ובינה מוחא ולבא שנכנס החכמה שבמוח לבחינת בינה לבא זוכין לבחינת הדעת שהוא פנימית הכתר כידוע. וכשזכה להב' כתרים שכנגד חכמה ובינה זכה גם לבחינת הדעת ולכן נחשב עטרת זהב ותכריך בוץ וארגמן. והם הכתרים שזכו ישראל במתן תורה. והיינו שמרדכי זכה לכל קדושת השבת שהם ה' דאיתא בזוהר הקדוש

ספר פרי עץ חיים - שער ר"ח חנוכה ופורים - פרק ו
הוא היה מתפאר בהם בחוץ בז' תיקונים נגד ז"א, חור, כרפס, ותכלת, בוץ, וארגמן, כסף, ושש. וז' דנוקבא שהם מטות, ואלו הן - זהב, וכסף, רצפת, בהט, ושש, ודר, וסוחרת. כי יש רצפה שהיא נקודה עצמה, דלית לה מגרמה כלום, והוא תיקונים הנכללין בה. ויין מלכות רב, להפוך כל התיקונים לגבורה:

ספר ישראל קדושים - אות ט
וחשב שם חמישה פרטים תכלת וחור ועטרת זהב ובוץ וארגמן ונראה לי שהם נגד חמישה חלקי הנפש נפש רוח נשמה חיה יחידה הידועים שהאדם צריך להתקדש בכולם והתחלת הקידוש מעט והפתיחה כחודה של מחט שמצד האדם הוא בכח הנפש שזה יש לכל אחד מישראל נפש מצד הקדושה ושם הוא כח הבחירה שניתן לאדם וכשזכה יהבין ליה רוח הוא קידוש הרבה. ואחר כך נשמה הוא הקדושה דמלמעלה כמו שאומרים נשמה שנתת בי וכו' אתה נפחת וכו' וכמו שנאמר (בראשית ב', ג') ויפח באפיו וגו' ואלו השלושה אדם זוכה בעולם הזה וזהו הקדושה דעולם הזה. אבל חיה יחידה הוא מצד הקדושה דעולם הבא שאי אפשר להתלבש בעולם הזה באור פנימי רק באור מקיף כידוע וזהו הקדושה חלוקה לשתים ויש עוד גבוה מעל גבוה שגם בעולם הבא יש אור פנימי ואור מקיף. וקדושת חיה הוא נעשית פנימיות בעולם הבא שיהיה אז מורגש לנפשות. ועוד יש אור מקיף שהוא הכתר העליון שלמעלה מן הקומה וההשגה גם שם והוא היחוד הגמור להתכלל במקור לגמרי:

והלבוש מלכות הוא קדושה עליונה זו כנזכר לעיל וחלוקה לשתים תכלת הוא גוון הרומז ליראה כמו שמובא בזוהר סוף פרשת שלח (ח"ג קע"ה ע"ב) והוא על דרך שמובא (תורת כהנים כ"ו, ט"ו) על פסוק (ויקרא כ"ו, י"ב) והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם יכול לא תיראו ממני תלמוד לומר והייתי לכם וגו'. ואחר כך זוכין לאהבה וזהו וחור שפירשו במגילה (י"ב.) מלת לבנה ובאין ליחוד הגמור כנזכר לעיל. ועטרת וגו' הוא שעל הראש ששם משכן הנשמה שבמוח ותכריך נגד נפש רוח שהגוף כרוך אחריהם ובהם יקראו לשון יחיד אף דעל כרחך הם שנים דבוץ הוא פשתן וארגמן בכל מקום צמר כארגמן דבגדי כהונה ואם כן אי אפשר שיהיה תכריך אחד לגופו חציו צמר וחציו פשתן שהוא כלאים אבל אבנט דכהנים כלאים כמו שאמרו ביומא (ס"ט.) ובכמה דוכתין והוא מכפר על הרהור הלב כמו שאמרו בזבחים (פ"ח ע"ב) ששם משכן שני היצרים ועל ידי האבנט החוגר וכורך סביב הלב הם מתאחדים:

וזהו החיבור של צמר ופשתן שבו כידוע מה שאמרו (תנחומא בראשית ט') על פסוק (בראשית ד', ג') מפרי האדמה דקין זרע פשתן הביא שהוא היותר גרוע להקרבה דגבוה שעולה בד ויחידי ונאמר (ירמיה נ', ל"ו) חרב אל הבדים ונואלו שמטפשין וחוטאים כמו שאמרו ז"ל (תענית ז'.) וזה דרכו של יצר הרע להיות בפירודא ועל כן אמר לו (בראשית ד', ז') אם תטיב וגו' לפתח חטאת וגו' כי הוא לחלק היצר. ועל כן כל בגדי כהנים דצמר ודכהן גדול ביום הכפורים דפשתן כי אז שמתכפרין החטאים דכשלג ילבינו נעשה מהיצר הרע טוב מאד. וכל ימות השנה צריך שמירה והגדרה מחטא בפועל על כל פנים ורק בלב דעקוב מכל שם הוא נכפף על ידי האבנט. ומאן דזכה דיהבין ליה רוחא ומשכן הרוח בלב כידוע ולב חכם לימינו והוא כופף הלב כסיל לשמאלו ששם משכן הנפש בקדושה גם כן דעל כן נאמר (ויקרא ד', ב') נפש כי תחטא דהחטא נתייחס לחלק הנפש ועל ידי זה זוכה להתכריך ואבנט של בוץ וארגמן שהוא צירוף שניהם:

ובוץ קודם על דרך שאמרו (ברכות ל"ד ע"ב) על פסוק (ישעיה נ"ז, י"ט) לרחוק ולקרוב במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' ועל כן לרחוק קודם. וזהו מהתחלת הקידוש מעט שאחר החטא עד שנתקדש לגמרי ונתקן הכל ומזה זכה לקדושת פורים שהוא הקדושה שאחר תיקון החטא ודוגמת יום הכפורים כנזכר לעיל אלא דשם הוא על ידי עינוי נפש שהוא לאכפייא דבעינוי הגוף נתחלש כח היצר ויכולין לנצחו ולכפותו. ופורים הוא על ידי הביסום ושמחת לב ונפש שהוא לאהפכא מרירו למתיקו להיות נעשה טוב מאד:

Update: If you check the 93rd pasuk in the Megillah you will understand why the letters that get tagin are שעטנז גץ.

To be continued, IYH...

A previous spin on botz v'argaman:

All my Toras Purim up to and including 5776:

Toras Purim 5777 is in several posts beginning with: